ברגע השיא של Le Jet de Sang (״זרנוק הדם״), המחזה של אנטונן ארטו משנת 1925, מניפה ידו האדירה של אלוהים זונה באוויר, מבעירה את שערה באש וגוערת בה: ״!Chienne, regarde ton corps״ (״כלבה, התבונני בגוף שלך!״). בגדיה של הזונה הופכים שקופים ומערומיה המכוערים נחשפים לעיני הקהל. הזונה עונה: ״Laisse-moi, Dieu״ (״עזוב אותי במנוחה, אלוהים״), ונושכת את האצבע הענקית, שזרנוק אדיר של דם פורץ ממנה.
אתה הרי מכיר את הסיפור הזה. אלוהים מניף גם אותך באוויר. ״!Regarde ton corps״ הוא צועק ומטלטל אותך. ״התבונן בגופך!״. בדמעות אתה מתחנן אליו: עייפתי מלהתבונן בגופי. תגיד לי להתבונן בנפשי. מי יגיד לי אם לא אתה, אתה בוכה. כולם דרשו ממני להתבונן בגופי, ומי יגיד לי להתבונן בנפשי אם לא אתה. ״!Regarde ton corps״ הוא צועק. ״עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב״. אתה נזכר בכל הידיים האחרות שדרשו ממך להתבונן בגופך. ידו של אבא שלך מתהדקת על עורפך, ידיהם של בריונים מצמידות אותך לקיר המסדרון, ידיו של איש זר בשירותים של הפאי. מי יגיד לי אם לא אתה, אתה רוצה לומר שוב, אבל שערך בוער ובגדיך שקופים ואתה שוקע בגופך כמעט בעל כורחך.
התשוקה לאלוהים ממלאת אותך כמו זימה. זו חוויה פיזית, גופנית. אתה חושק את שיניך וטועם דם. כמו היית בן 15, מתבונן בגופיהם המסותתים של חבריך לכיתה בשיעור ספורט מבעד למכנסי כדורסל וחולצות בית ספר שנדבקות לעור המיוזע, מתענה בתשוקה שלא יודעת שובע אל מה שלעולם יישאר מחוץ להישג יד. הרצון לשכב עמם נמזג ברצון להיות הם, להיות גברי כמותם, לחוות את פשטות קיומם, עד שלא ניתן להבדיל בין התשוקות ואתה טובע בפנטזיה. אתה כבר לא בטוח מה נותר ממך, יושב על הספסל שקנית בהצגה בינונית של כאבי ברכיים ובשתיקה אל מול גלגול העיניים של המורה. אתה נזכר בהם כשאתה רוצה את אלוהים, כשעצמותיך בוערות שוב בכמיהה שלעולם לא תוכל להשביע. ״!Regarde ton corps״ הוא צועק עליך. אני מסתכל, אתה אומר לו. אני מסתכל.
פה טעה קירקגור – כשחשב שמידת האצילות היא ההשהייה של האתיקה לטובת ההיענות לציווי האלוהי. ״אביר האמונה״ הוא קרא לאברהם על שהתגבר על רגשות המוסר והחמלה שבלבו, ניתק מן המוסכמות החברתיות של משפחתו וחבריו והיה נכון להקריב את בנו יצחק כפי שציווה עליו השם. קירקגור טעה, זו לא גדולה, מי שטעם תשוקה דתית יודע שזהו המצב הקיומי של האדם. החוויה רבת-עוצמה עד שאינך יכול להכילה, אתה מוכרח להוציאה ממך במין או באלימות. מי שמענה אותו צמא אדיר, בלתי-ניתן-לרוויה אל אלוהים, רוצה להרוותו בדם. דם של פר, לכל הפחות, אולי של שעיר עיזים. דם של כופרים. דמו של האב, דמו של הבן, כמה שיותר יקר וכמה שיותר דם. הרי זו מהותה של מלחמת הדת, של מסע הצלב – אותה תשוקה אל האלוהי המתפרצת באלימות חסרת-רסן. הקורבן הוא הדבר המוחשי ביותר שניתן להעניק לו, הרגע שבו הוא הכי ממשי. אפשר להריח אותו בדם הטרי, בשיער החרוך. אינטימיות שבהאכלה.
לכן חז״ל מספרים לנו שתגובתו של אברהם למלאך שאחז בידו היתה להתחנן: ״אוציא ממנו טיפת דם״. אביר האמונה אחז בשורשי שערותיו של בנו כשגרר אותו במעלה הר המוריה, המאכלת כבר שלופה בידו השנייה. ״!Regarde ton corps״ אמר לו אלוהים. ״אני רואה״, אמר אברהם, מתנשם בהתרגשות. ״אני רואה״.
יצחק איננו סמל. לא די בעקידת הסימבולי. יש צורך בממשי שאפשר יהיה לכבול אל הסלע. הסובייקט עצמו יקר מבנו, ובמוקדם או במאוחר הוא מתחיל לקצץ פיסות מבשרו שלו; אברהם מל את עצמו בגיל 99. אוריגינס סירס את עצמו לגמרי. אני נשבעתי לאלוהים שאתנזר לנצח. פציעה כזו של הפאלוס היא לא פרוורסיה וגם לא בחירה רנדומלית; היא הנכונות, הלהט, להקריב להשם את הליבידו עצמו, את אנרגיית החיים. זו סובלימציה של התשוקה האמיתית, התשוקה למות על קידוש השם במובן הכי ליטראלי, לשפוך עבורו את הקרביים. התשוקה להיות חייל, התשוקה למות בתור חייל, אותה נכונות, שלא לומר רצון, להקריב את החיים למען מדינת ישראל, ובעצם למען הארץ, למען האדמה והאל המתגורר בה. הפטישיזציה של החייל הישראלי היא לא תוצר של הגזרה שעושים מדי א׳, אלא של הנקרופיליה שביסודה של החוויה הדתית, הרצון להעניק לאלוהים את הגוף, לבחון אם אכן עפר הינך. ״!Regarde ton corps״ הוא אומר. אתה רואה. אתה גם מרגיש.
קירקגור טעה. הדבר הקשה ביותר לעשות הוא לא להקריב את יצחק. הדבר הקשה לעשות הוא לנשוך את היד, לבצע רצח-אב אדיפלי, לקרוע את עצמך מעל הבשר האוחז בעצם. לרסן את עצמך אל מול התשוקה להחריב את הגשמי כהצהרת נאמנות אל הנצח, להתאפק אל מול היצר הפגאני לעובדו כדרכם של עובדי האלילים. הזונה של ארטו היא המודל האמיתי לאומץ, לאצילות דתית, לאביר אמונה.
יש לי גם נפש, אתה אומר, בעצמך לא משוכנע עד הסוף. אעבוד אותך באמצעותה. ״!Regarde ton corps״ הוא מטלטל אותך. למד אותי להביט בעצמי מן הנצח, אתה מבקש. כבר לא בתחינה, כבר לא באימה. למד אותי להביט בעצמי מעיני האינסוף. בגופי אני מסתכל מהיום שנולדתי, למד אותי להביט בעצמי כמו במישהו שאוהבים.
