בְּהֶקְשֵׁר יָשִׁיר לְכַמָּה שֶׁאָהַבְנוּ –
כָּכָה נָשְׁרוּ עָלִים וְשֵׂעָר, הַחֹם הַגָּדוֹל עָזַב
נִשְׁאֲרָה רוּחַ שֶׁרִשְׁרְשָׁה אֶת הֶעָלִים אַתָּה זוֹכֵר
בֶּטַח שֶׁאַתָּה זוֹכֵר, כִּי אִם תִּשְׁכַּח כְּבָר לֹא נִהְיֶה
כְּשֶׁחִפַּשְׂתִּי אַחַר גְּבוּלוֹת הַזִּכָּרוֹן, כְּשֶׁדָּפַקְתִּי עַל דָּפְנוֹת הַגּוּף לִבְדּקֹ מָה חָלוּל,
דָּבָר לֹא הִתְקַיֵּם וְנֶעֱלַם לָנוּ בּוֹ בַּזְּמַן
אַף פַּעַם לֹא בֶּאֱמֶת הָיְתָה בֵּינֵינוּ רוּחַ אוֹ שָׁרָב, רַק חִכּוּךְ יָבֵשׁ
כרוניקה של סתיו
מאת
הדר גולן
רשומה קודמת
חתולי, חתולי מדי
לרשומה הבאה
חצינו את הטיבר
∞
הדר גולן
הדר גולן, ילידת הנגב, 1990. בוגרת לימודי אמנות ניו מדיה ב״מוסררה״ בירושלים, מדריכה שיקומית של הנפש בחווה אורגנית בצפון.
הרשמה לקבלת תגובות
0 תגובות
Inline Feedbacks
לצפייה בכל התגובות