מבחן בחשבון. מוטי חושב, מרוכז מאד, קמטים מופיעים במצח. הוא התכונן, למד, שינן. מוטי הוא תלמיד חרוץ. כאשר הוא לא מבין משהו הוא שואל את המורים, הוא משתוקק לידע והבנה. הוא שואל את המורים, גם אם הם צעירים ממנו(רבי עקיבא, בבלי, מנחות כט) או מִצְרִים (אַחְנָתוֹן). מוטי מרגיש חזק בחיבור וחיסור, מעט פחות במשוואות עם שני נעלמים, להן הוא משתמש בשיטות המקובלות, לא מחפש קיצורי דרך, כך גם בגאומטריה. גם כאשר הוא יודע את הפתרון, הוא משקיע את מירב תשומת הלב בדרך, בהליכה, בהלכה.
יגאל יושב לידו בכיתה. הוא תלמיד טוב, למעשה מבריק. אך מעט פחות חרוץ. ברגעי האמת הוא מסתמך על אמונה ביכולותיו ופחות על שינון ותרגול (אֶל הַקּוֹרִינְתִּים, יג). המבחן די ברור לו. הוא פותר את התרגילים בראש או בלב ומוותר על הדרך. זה הולך לא רע בחיבור וחיסור, אך קצת פחות בשאר התחומים. באחד התרגילים החישובים מסתבכים לו בראש. הוא פוזל למוטי, מסמן לו במבט, "תזיז, תן לראות". מוטי מרוכז במבחן, אבל קולט את הבקשה של שכנו לשולחן, ומזיז את היד. "42" הוא מוסיף בלחישה את התשובה.
יגאל שומע, ממלמל "תודה", מציץ רגע קדימה לוודא שהמורה לא הבחינה במה שקרה. מרכין ראש אל דף הבחינה. "42, כן, עכשיו זה ברור…". מוטי כתב לפחות שבעה שלבים כדי להגיע לפתרון (תנ"ך, משנה, תלמוד, מדרש, תוספתא, הלכה ושו"ת), יגאל מצא קיצור דרך, הוא הגיע אליה בשלושה שלבים (הַבְּשׂוֹרָה עַל־פִּי מַתַּי, כח, יט).
ימיר נכנס לכיתה באיחור. קשה לומר עליו שהוא תלמיד חרוץ או מבריק, אבל הוא מאד נוכח, כשהוא נמצא. יש לו קתקסיס ליבידינלי אימפולסיבי למדי (קוראן, סורה 4, 3; 34; סורה 9, 29; סורה 109), אבל בסך הכל החברה אוהבים לשבת אתו בהפסקות, ומשעשע לשמוע אותו מתווכח עם המורים (סורה 21). המורה המשגיחה מסמנת לו להיכנס בשקט ולקחת את טופס המבחן. "ימיר, שב שם", היא אומרת לו. "לא מתאים. לא ליד החלון, שכחתי את משקפי השמש." הוא משיב בשובבות מופגנת. המורה מארגנת את המרחב מחדש, היא מעבירה את מוטי שורה אחורה, וימיר מתיישב ליד יגאל.
מבחן בחשבון זה כמו סינית בעיניו, אבל בתקשורת ומדיה הוא דווקא די מוצלח. דף התשובות של יגאל פרוס לפניו כמו שטיח אדום. יגאל חושב קדימה, ולא רוצה להסתכסך אתו אחר כך בהפסקה. לבעיה הראשונה התשובה ברורה, זה יוצא אפס. המספר שימיר הכי אוהב להתווכח עליו, כי אולי זה כלל לא מספר. לבעיה השנייה התשובה 48, לבעיה השלישית 67, ולבעיה הרביעית התשובה 72. קלי-קלות הוא חושב לעצמו. המורה המשגיחה עסוקה בענייניה, חולמת קצת, ולא שמה לב למה שקורה. ימיר מעתיק ביד חזקה את התשובות ישירות מיגאל. יגאל פוזל מדי פעם למוטי. ימיר בטוח בהצלחתו. באחת השאלות נדמה לו שיגאל טעה, "שלוש? לא יכול להיות", הוא מצליח להציץ לאחור לטופס של מוטי בלי להיתפס, "אחד, כמו שחשבתי" (סורה 2, 83).
למחרת מגיעים הציונים. מוטי קיבל 98. "מבחן מעולה", אומרת המורה. "למה לא 100?", שואל מוטי. "100 זה רק לאלוהים", עונה המורה.
יגאל קיבל 100. "איך זה יכול להיות?" שואל מוטי. "ניסים" עונה המורה. "בסטטיסטיקה, יגאל ממש המציא שיטה חדשה. אוניברסלית. אהבתי", מסבירה המורה.
ימיר קיבל 40. "מה?" הוא מתרעם. ״תשמעו״, אומרת המורה להוריו של ימיר, "כל התשובות הן… אמנם נכונות, אבל הן פשוט לא תואמות לסדר של השאלות. בכל טופס השאלות דומות, אך הסדר שונה. אני חוששת מאד שימיר לא פתר את המבחן בעצמו".
"אנחנו נטפל בזה", ענה אבא של ימיר בהחלטיות.
ימיר עלה כיתה ועבר לחטיבת-ביניים במערב העיר. בזמנו הפנוי התנדב ביחידה קרבית. יגאל הפך למורה להיסטוריה ואחר כך למנהל. ההצעה שלו להחליף את שיעורי-העשרה של אחר הצהריים בחוגי ספורט ואמנות התקבלו באהדה והוא מונה לשר החינוך. ומוטי, רב המכר שלו תורגם לכל השפות האפשריות וממשיך להחזיק בתואר הספר הנמכר ביותר בעולם, אך הוא שכח לעגן זכויות יוצרים.
