מכתב לז׳אן פול סארטר

אַתָּה פּוֹזֵל לְעֶבְרִי וּמְדַבֵּר אִתִּי עַל
מַבָּטִים. אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בְּבֵית קָפֶה
בִּישִׁיבָה צָרְפָתִית,
וְאַתָּה רוֹחֵשׁ לִי כָּבוֹד כִּי סָבִיר
שֶׁאֲנִי סוּבְּיֵקְט. אַתָּה מִתְרַכֵּז בִּי,
מְצַמְצֵם וּמַרְחִיב אֶת הַמַּבָּט שֶׁלְּךָ
בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת.
אֲנִי מֵשִׁיב לְךָ מַבָּט, וּמִיָּד אַתָּה נִזְכָּר בְּעַצְמְךָ,
כּוֹכָב נִשָּׂא שֶׁנִּרְכַּן אֶל הַקַּרְקַע וּמְרַחֵף
עֲלֶיהָ בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת,
עוֹרוֹ סָפוּג הִרְהוּרִים וְעָטוּי
סְפָרִים.
אֲנַחְנוּ מוֹסִיפִים לָשֶׁבֶת קְצָת בְּשֶׁקֶט.
יֵשׁ לְךָ בְּחִילָה.

חזרה לאררט 11