אררט 11
הגליון שלפניכם חוגג שלוש שנים לתוך קיומו של המרחב הקרוי ״אררט״. הגליון הראשון, שראה אור בשלהי מגיפת הקורונה, הכריז אז על המשימה ״לדובב את הנצחי״ ולהימנע מהכאן ועכשיו. מאז, כמעט כל גליון וגליון נפתח במעין התנצלות על ההתעקשות הזו, ולעתים גם במשיכת כתפיים על הקושי לדבוק בה במלואה. המציאות סירבה להניח לאררט להתקיים במרחב נצחי. במקום, היא נמלאה מלחמות, סיוטים אותם נאלצנו לחיות יחד, בשורות מרות ושנאות. המילים הללו, עתה, הן הודאה בקונקרטיות של האתגרים שהמציאות מזמנת לנו בלי שמץ הפוגה, וצער עמוק על איתנותם. ועוד המציאות נמשכת, ועוד אררט נמשך, ומותר לנחש שהפער הבלתי נסבל יימשך אף הוא. המשימה הראשונית – כך או אחרת – תמשיך לצבוע את ריסי החיים, לקשט בצבע את המבט הער.
תודה למשתתפי הגליון, ולכם הקוראים.
מימס וילמה, מרץ 2026
קים אור אזולאי
סיפרתי בלי תנועה, סיפרתי כמו שמערה מספרת על האנשים שחיו בה טרם המילים
הפקעת
יָדַעְנוּ צָרִיךְ לְהוֹתִיר סִימָנִים וְהוֹצֵאנוּ פְּקַעַת צֶמֶר צָהֹב
ביקור בארץ זרה
רָטַנְתָּ בְּעִבְרִית וּבְצֵ'כִית וּבַשָּׂפָה הָאוּנִיבֶרְסָלִית שֶׁנִּקְרֵאת אַלִּימוּת
על מצוות ״אחריך!״ של לוינס
עדיפה חברה של מצייתים על פני אחת בה איש אינו חש חובה לנהוג כך
צוקים
בְּרֹאשׁ הַצּוּקִים עוֹמֵד הַמִּתְאַבֵּד הָאַחֲרוֹן
האם זה חשוב?
בְּגִיל חֲמִשִּׁים וְאַחַת לָמַדְתִּי לְהוֹרִיד חֻלְצָה בְּדֶרֶךְ חֲדָשָׁה קְצָת פָּחוֹת כּוֹאֶבֶת
מכתב לז׳אן פול סארטר
אֲנִי מֵשִׁיב לְךָ מַבָּט, וּמִיָּד אַתָּה נִזְכָּר בְּעַצְמְךָ
כסות
וְהָיִיתִי חַיֶּבֶת לְהַכְחִיד אֶת יָפְיָהּ, בִּשְׁבִיל לְהָגֵן עַל גּוּפִי
דברי הימים
כִּי אָז צָרִיךְ יִהְיֶה לְגַדֵּל אֶת הַיֶּלֶד שֶׁל הָאֲדָמָה הַזֹּאת
יודעת לא יודעת
אַתְּ, לְעֻמָּתָם, יוֹדַעַת בְּדִיּוּק מִי אַתְּ כֵּן מָה אַתְּ לֹא
מלחמה
לְצַד הַדֶּרֶךְ בֵּין צֹמֶת לוּבִּיָה ומַסְכַּנָה, בַּמֶּרְחָק בֵּין גּוֹלָנִי לְלָבִיא