הַחֹרֶף מִתְאָרֵךְ הַשָּׁנָה, מְסָרֵב לְוַתֵּר עַל קִיּוּמוֹ. עַל שֻׁלְחַן מֻנַּח חֶשְׁבּוֹן חַשְׁמַל שֶׁל חֳדָשִׁים פֶבְּרוּאָר – מַרְס. אֶלֶף מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים שְׁקָלִים חֲדָשִׁים וְשִׁשִּׁים אֲגוֹרוֹת. הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵחֶשְׁבּוֹן מְמֻצָּע. קִיר הִתְכַּתֵּם, שׁוּב צָרִיךְ לְכַסּוֹת. אֲחַפֵּשׂ מִישֶׁהוּ שֶׁיְּכַסֶּה. נִסִּיתִי לְתַקֵּן סְתִימָה בַּכִּיּוֹר, בְּחַיַּי שֶׁנִּסִּיתִי. גַּם מַיִם נִקְוִים בַּכִּיּוֹר זֶה חֹרֶף, לֹא? חָשׁוּב בְּכָל יוֹם לְתַרְגֵּל מֵדִיטַצְיָה, לְפָחוֹת חֲצִי שָׁעָה, אֲבָל הַשַּׁיִשׁ מֻכְתָּם וְצָרִיךְ נִקָּיוֹן יְסוֹדִי אוֹ לְפָחוֹת לְהַעֲבִיר מַגְּבוֹן, שֶׁיֵּרָאֶה נָקִי. "הָיָה אוֹ לֹא הָיָה – כַּאֲשֶׁר צְלָלִים שֶׁל פְּגִיעָה מִינִית בַּיַּלְדוּת עוֹלִים בְּטִפּוּל". סֵפֶר מֻנָּח בְּרִשּׁוּל עַל שֻׁלְחָן, מֵסִית אוֹתִי. מֵהַיְּלָדִים אֲנִי הֲכִי מֻדְאָג. אֲבָל מֵהַחֶדֶר עוֹלִים קוֹלוֹת שֶׁל מִשְׂחָק. בְּסֵדֶר, אַחַר כָּךְ תַּשְׁלוּם הַחֶשְׁבּוֹן. אֶכְתֹּב מְעַט.
