אַתָּה מְגַלֶּה שֶׁאַתָּה דּוֹרֵךְ לו עַל הַזָּנָב וְהוּא אוֹמֵר לְךָ "אַי!",
וְאַתָּה מַשִּׁיב, "סְלִיחָה שֶׁדָּרַכְתִּי לְךָ עַל הַזָּנָב"
וְהוּא כּוֹעֵס
וְאוֹמֵר, "אַתָּה רוֹמֵז שֶׁיֵּשׁ לִי זָנָב?"
לִחְיוֹת עִם בְּנֵי הָאָדָם. עִם הַצְּבִיעוּיוֹת וְהַהוֹנָאוֹת
הָעַצְמִיּוֹת,
אִי-אֶפְשָׁר לְהִתְנַהֵל לְיָדָם כָּךְ סְתָם,
תָּמִיד צָרִיךְ לְנַחֵשׁ שְּׁקָרִים,
כְּדֵי לֹא לַחְשֹׂף אוֹתָם בְּטָעוּת.
לִחְיוֹת פֹּה, כָּל הַפְּלָנֶטָה כָּאן
הִיא יַבֶּלֶת גְּדוֹלָה נְפוּחָה
אֲדֻמָּה,
בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מַנִּיחַ בּוֹ רֶגֶל
מִישֶׁהוּ מִתְכַּוֵּץ
בִּכְאֵב
נִכְלַם.
בְּכָל צַעַד אַתָּה דּוֹרֵךְ עַל זָנָב
שֶׁאֵין לָהֶם.
