אֲנִי חוֹלֵם וְהַלַּיְלָה נוֹשֵׁב
הַיָּרֵחַ שׁוֹפֵךְ הָרִים שֶׁל יְצָרִים
וַעֲרֵמָה שֶׁל אֵבָרִים מְטַפְּסִים מֵהָאָרֶץ
הָרוּחוֹת עֵירֻמּוֹת וַאֲנִי לָבוּשׁ עַד הַקָּדְקוֹד
עֲטַלֵּפִים מוֹשְׁכִים כְּנָפַיִם בַּמְּעָרוֹת הַחֲשׁוּכוֹת
הַתֻּכִּים בָּאִים אֶל קִדְמַת הָעֵצִים
אֲנִי חוֹלֵם וְהָאִשָּׁה שֶׁלִּי חוֹזֶרֶת אֵלַי
סַלְסָלָה מְלֵאָה פֵּרוֹת וּבָטְנִים עַל הֶחָזֶה שֶׁלָּהּ
שְׁנֵי כְּלָבִים לְבָנִים מְלַוִּים אוֹתָהּ
אָבִיהָ מִתְיַשֵּׁב בְּנִכְבָּדוּת, מַרְעִיף כָּבוֹד וְגַאֲוָה
הוּא לֹא נוֹפֵל לְמַשּׂוֹא פָּנִים וְאַתָּה לֹא לְשִׁכָּרוֹן
אֲנִי חוֹלֵם וְאַהֲבָה אֲבוּדָה אַחֶרֶת נִמְצֵאת בְּמִטָּתִי
וְהִיא רוֹכֶנֶת מֵעָלַי וּשְׁנֵינוּ בִּפְרָאוּת מְנֻמֶּסֶת
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לָהּ אִישׁ מִשֶּׁלָּהּ
אֲבָל בַּחֲלוֹמוֹת הִיא חֲזָקָה לְפוֹגֵג אֶת יְצָרֵינוּ הַחֲבוּיִים
וַאֲנִי עוֹלֶה אִתָּהּ כְּמוֹ קָרְבָּן אֶחָד
עַל מִזְבַּח הַחוּשִׁים שֶׁלֹּא הִשַּׂגְנוּ
אֲנִי חוֹלֵם וְכָל הַסְּפָרִים בְּחַדְרִי פְּתוּחִים
מַרְאוֹת הֲדָקוֹטָה שׁוֹטְפוֹת אֶת עֵינַי
צְוָחוֹת קְפִיצוֹת אֶל אֲגַמֵּי הַמַּיִם
אֲנִי טָס אֶת כָּל הַכְּבִישִׁים בְּדַקָּה וְרוֹאֶה בִּבְהִירוּת אֶת מַעֲשֵׂיכֶם
אֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת כֻּלְּכֶם לִגְזַר דִּין
אַךְ בַּחֲלוֹם יֵשׁ לִי שְׁלִיטָה עַל הַטּוֹב הַגָּמוּר
אֲנִי חוֹלֵם – וַהֲרֵי יָדוּעַ שֶׁאֵין שָׁעוֹן בַּחֲלוֹמוֹת
הַזְּמַן נִמְתָּח כְּמוֹ שַׁרְשְׁרָאוֹת עַל גַּב חֲמוֹר עָיֵף
כָּל הַמְּכוֹנוֹת וְהַכְּסָפִים וְהַהֶשֵּׂגִים שֶׁלְּךָ לֹא מְשַׂחֲקִים כָּאן לְטוֹבָתְךָ
וְרַק הַחֲלוֹמוֹת בָּאִים אֶל סִפּוּקָם
הַכָּרָה מְלֵאָה מִתְקַיֶּמֶת בְּךָ אֲבָל אֵינְךָ מַשִּׂיג כְּלוּם
מַכִּיר אֶת הַחֲלוֹמוֹת הָאֵלֶּה, אַתָּה מִתְעוֹרֵר מֵהֶם תָּמִיד עִם אוֹתָן פְּצִיעוֹת.
