לכורה הזהב

מָה יָפֶה יוֹתֵר מִלְּחַפֵּשׂ זָהָב
בְּמוֹ יָדַיִם? לָבוֹא בַּגּוּף עָדִיף לַגַּב 
לִהְיוֹת כָּפוּף. עָדִיף לַיָּד לִהְיוֹת שְׁקוּעָה 
עַד הַמַּרְפֵּק. עָדִיף תָּמִיד לְהִכָּנַע 
מִשֶּׁמֶץ יֻהֲרָה, לִהְיוֹת לְמַטָּה עַד אֲשֶׁר נִמְצָא 
מָקוֹם אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ אִי אֶפְשָׁר לִפֹּל וְאֵין בּוֹ שׁוּם אַשְׁמָה 
אוֹ חֲרָטָה. מָקוֹם הַמְּלַבֶּה אֶת הַתְּפִלָּה,
הַצּוֹפֶה אֶת הַנְּפִילָה. לִמְצֹא זָהָב
לָתֵת אוֹתוֹ לְאִישׁ הָרַב לְאִישׁ שֶׁהָרָעָב
שֶׁלּוֹ גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁלְּךָ, וְהוּא טוֹרֵף
אֶת הַחַיִּים וְהֵם טוֹרְפִים אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה
הָאֹשֶׁר הוּא בְּתוֹכְךָ עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁגַּם כְּשֶׁתִּקְרֹס 
הָאֲדָמָה עַל חֲבֵרְךָ וְגַם הַדָּם וְגַם הַבּוֹר, הָעֲצָמוֹת וְהַפְּקִיעָה 
וְהָעֵינַיִם הָרֵיקוֹת, כְּשֶׁתּוּכַל לִצְעֹק רַק אִמָּא! אֲדָמָה!
הָאֲדָמָה, הוֹ אֲדָמָה שֶׁלֹּא תִּשְׁמֹר לְךָ טִינָה
זוֹ שֶׁחָפַרְתָּ בָּהּ תִּתֵּן לְךָ לִטְעֹם אֶת עֹמֶק טַעְמָהּ
וְהַתַּפּוּחַ בּוֹ תִּנְגֹּס בְּסוֹף הַיּוֹם יִהְיֶה מָתוֹק
וְהַזָּהָב אֲשֶׁר גָּנַב מִמֶּנָּה אִישׁ הָרַב יִהְיֶה לְמַחֲלָה.
יוֹם נִגְמַר וְלַיְלָה בָּא וְזִכְרוֹנוֹת יַרְחִיבוּ אֶת לִבְּךָ-
הֶחָבֵר שֶׁלֹּא אִתְּךָ הָפַךְ לְאַיָּלָה וְהוּא רָץ חָפְשִׁי מֵעַל רֹאשְׁךָ 
אַךְ אַל תִּתֵּן לְדִמְיוֹנְךָ לִשְׁלֹט בְּךָ בְּתוֹךְ הַיֹּפִי הַנִּפְלָא
צָרִיךְ גַּם הוּא לְהִזָּהֵר מֵהַזְּאֵב הָרַע
נַשֵּׁק אוֹתָהּ אֶת אִמָּא אֲדָמָה
שֶׁהִיא לְךָ מִפְלָט וְתִשָּׁאֵר תָּמִיד אִתְּךָ 
כְּשֶׁתִּשְׁכַּב עָלֶיהָ יוֹם אֶחָד מוּצָל מִן הַחַמָּה
יִשְׁכַּב תַּחְתֶּיהָ אִישׁ הָרַב וְלֹא תִּהְיֶה לוֹ נֶחָמָה.

חזרה לאררט 7