אַתְּ שׁוֹמַעַת
קוֹלוֹת נְקִישָׁה רְחוֹקִים.
עִיר נִבְנֵית מֵחָדָשׁ אוֹ נֶחְרֶבֶת –
וּמִישֶׁהוּ דּוֹפֵק וְדוֹפֵק עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ מִבַּחוּץ.
בְּרֹאשֵׁךְ יַלְדָּה טוֹבָה מְחַבֶּקֶת אַרְנֶבֶת,
בֵּין אִישׁוֹנֶיהָ –
צֵל אֶסְתֵּר בְּצֵל אֵיכָה מִתְחַלְּפִים.
הִיא מְחַבֶּקֶת אַרְנֶבֶת חָזָק מִכּוֹחָה,
גּוּף כָּבַד וְקָפָא עַכְשָׁו בְּחֵיקָהּ,
מָה הִלְבִּין בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ,
כָּל הָעוֹלָם; אֲסוֹנוֹת אַהֲבָה.
אוּלַי הָרַעַשׁ
יִשָּׁאֵף בַּסּוֹף אֶל רֵאַת הַיּוֹם,
אֲבָל אַתְּ תִּשְׁמְעִי תַּחְתָּיו בֶּכִי עוֹבֵר,
שָׁבִיר מֵרִיס, לָבָן, יְרֵחִי,
שֶׁטֶף דָּם בְּלִי זִכְרוֹן הַמַּכָּה,
כְּמוֹ בְּרֹאשֵׁךְ – רַק יַלְדָּה טוֹבָה עוֹמֶדֶת רֵיקָה,
וּמָה שֶׁנִּפְרַשׂ אֵלֶיהָ וּמָה שֶׁנִּבְעַת,
וְעִיר הַנִּבְנֵית, וְעִיר הַנֶּחְרֶבֶת,
וְקוֹל אִישׁ רָחוֹק מַכֶּה עַל דֶּלֶת, פִּתְחִי.