אני ואמא מנצלים את השבת השמשית והולכים לים.
היא מנפחת לי את המצופים יותר מדי וזה צובט לי ביד.
אני אומר, את יודעת שאני כבר בן ארבעים ותשע עוד מעט?
היא אומרת, זה לא בשבילך, זה בשביל השקט שלי.
היא מתיישבת ופותחת עיתון.
אני בונה ארמון נטיפים בחול.
אמא תראי מה בניתי, אני אומר לה.
היא אומרת, וואו, איזה יופי, מאחורי העיתון שלה ואני יודע שהיא לא מסתכלת בכלל.
בדרך הביתה אני רואה שהיא נשרפה. הפנים שלה אדומים וכותרות העיתון כתובות בנגטיב מהופך על המצח שלה:
הדלק מתייקר.
תנובה מעלה מחירים.
המהפכה נכשלה.
