יָצָאנוּ מֻקְדָּם, לִרְאוֹת מִקָּרוֹב אֵיךְ תְּכֵלֶת קְטַנָּה מַתְחִילָה לְחַבֵּק אֶת הָעֲנָפִים וְאֵיךְ הַצַּמָּרוֹת נָעוֹת בָּהּ בַּעֲנָוָה. הִיא אוֹהֶבֶת אֶת מַרְאֵה הָרָקִיעַ בַּזְּרִיחָה, אֶת הַצּוּרוֹת הַשְּׁחֹרוֹת הַמִּתְבַּהֲרוֹת עַל רֶקַע הַכָּחֹל הַהוֹפֵךְ עָמוֹק יוֹתֵר וְיוֹתֵר. הֵן מַזְכִּירוֹת לָהּ אֶת בִּקּוּרֵנוּ בְּתֵאַטְרוֹן הַצְּלָלִיּוֹת. אָזְנֶיהָ פְּעוּרוֹת, הָאַף נוֹגֵס בְּרֵיחוֹת הַיּוֹם שָׁרַק הִתְחִיל, הַמִּדְרָכָה חֲדָשָׁה כְּתָמִיד, וְעַל הָעֲנָפִים מֵעָלֵינוּ צִפּוֹרִים מְצַיְּצוֹת מְנַקְּדוֹת אֶת הָאֲוִיר: כָּכָה לָשִׁיר!
בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן חֲסֵרוֹת לִי הַמִּלִּים הַמְּתָאֲרוֹת אֶת תְּנוּעַת הֶעָלִים בַּבֹּקֶר. אוּלַי אֵינִי מִתְעוֹרֶרֶת מֻקְדָּם דַּיִּי. אוּלַי זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל הָעֵץ לִהְיוֹת חוֹפְשִׁי מִמַּבָּטִי. וְהוּא חוֹפְשִׁי, כֵּן. נָטוּעַ כֻּלּוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד. מֵעֵין אַהֲבַת אַחְדוּתוֹ מֵעֵין הַגֶּזַע הַגָּבֹהַּ הֶעָבֶה לְעַצְמוֹ. כַּמָּה מִלִּים נְחוּצוֹת כְּדֵי לְתָאֵר גֶּזַע יָחִיד שֶׁכָּעֵת מִנִּצִּים מִתּוֹכוֹ, בְּכָל מְקוֹמוֹתָיו, עֲנָפִים יְרֻקִּים צְעִירִים? הַסְּפִירָה, מָה קוֹרֶה לָהּ? מֶה שֶׁהָיָה אֶחָד הוּא פִּתְאוֹם הַרְבֵּה. כַּמּוּבָן, זֶה קוֹרֶה בְּכָל מָקוֹם. בַּמִּטָּה לְמָשָׁל, בֵּין יָדָיו. הָעוֹר מַצְמִיחַ פָּנִים בְּכָל מָקוֹם, פְּנִים בְּכָל מָקוֹם. רְאִי כַּמָּה יָפֶה, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְאָלִיס וְנוֹגַעַת בִּקְלִפָּתָהּ הַלְּבָנָה שֶׁל צַפְצָפָה, וּלְעַצְמִי אֲנִי חוֹשֶׁבֶת: אוּלַי אַצְלִיחַ לִכְתֹּב אֶת הַשִּׁיר עַל בֻּבּוֹת הַמַּטְרִיּוֹשְׁקָה.
אָלִיס עוֹצֶרֶת לְפֶתַע, מִתְיַשֶּׁבֶת, קָמָה, צוֹלַעַת וּמִתְיַשֶּׁבֶת שֵׁנִית, מֵרִמָּה רֶגֶל רָפָה. אֲנִי רוֹאָה דָּם עַל כְּרִית אֶצְבָּעָהּ. הַצִּפֹּרֶן נִשְׁבְּרָה וּכְלִי הַדָּם שֶׁבָּהּ נִקְרַע. רָעַד עוֹבֵר בְּשִׁדְרָתָהּ כְּשֶׁאֲנִי נוֹגַעַת בָּהּ. נֵלֵךְ הַבַּיְתָה, אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ בְּרֹךְ. לְאַט לְאַט. אֲבָל מַבָּטָהּ נוֹאָשׁ. אַחֲרֵי כַּמָּה רְגָעִים הִיא קָמָה וְעוֹמֶדֶת מִתְנַשֶּׁמֶת עַל אַרְבְּעוֹתֶיהָ, מִצְחָהּ מְקֻמָּט מִכְּאֵב, וְכָל כֻּלָּהּ נְחוּשָׁה לְהַגִּיעַ לְאֵי שָׁם, לִקְצֵה הָרְחוֹב, לִקְצֵה הַשְּׁכוּנָה, מֵעֵבֶר, מֵעֵבֶר: אַרְבַּע רַגְלַי, הִיא אוֹמֶרֶת. רַק אִתָּן אוּכַל לָרוּץ, לַעֲזֹב, לִבְרֹחַ, לְהִמָּלֵט מִפְּנֵי הַדְּבָרִים שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת אֶת שְׁמָם. לְבַדִּית וִיחִידִית הִיא בָּעוֹלָם כְּמוֹ עֵץ הַצַּפְצָפָה, אֲבָל שֶׁלֹּא כְּמוֹתוֹ, הִיא נוֹשֵׂאת עִמָּהּ פֶּצַע.
בְּכָל זֹאת אֲנַחְנוּ חוֹזְרוֹת הַבַּיְתָה. לְאַט. כְּתֵפֶיהָ מְכֻוָּצוֹת אַךְ אַפָּהּ מוֹסִיף לְצַיֵּר בַּאֲוִיר מַפּוֹת שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדַעַת לִקְרֹא: אֶבֶן, שֹׁרֶשׁ, פְּקָק, זַרְזִיף חוֹל מֻטְבָּעִים בְּרֵיחַ גּוּפוֹ שֶׁל מִי שֶׁעָבַר פֹּה לְפָנֵינוּ. כְּדֵי לְהַגִּיעַ הַבַּיְתָה, אֲנִי רוֹצָה לְהַגִּיד לָהּ, צָרִיךְ לִקְרֹב, לֹא לִרְחֹק. לִנְבֹּר בַּאֲרוֹן שֶׁבְּתוֹךְ הַחֶדֶר, בַּמְּגֵרָה שֶׁבְּתוֹךְ הָאָרוֹן, בַּקֻּפְסָה שֶׁבְּתוֹךְ הַמְּגֵרָה. לִפְעָמִים מוֹצְאִים שָׁם לֹא יוֹתֵר מִשְּׁתֵי מִטְפְּחוֹת רֹאשׁ. אֲנִי מִתְאַפֶּקֶת וְלֹא אוֹמֶרֶת דָּבָר.
בַּבַּיִת, אַחֲרֵי שֶׁלִּקְּקָה אֶת הָרֶגֶל הַפְּצוּעָה, הִיא מִתְיַשֶּׁבֶת עַל כָּרִית וּבוֹחֶנֶת מָה עוֹשׂוֹת יָדַי בִּזְמַנָּהּ הַפָּנוּי וְאִם הֵן נוֹשְׂאוֹת אֵלֶיהָ עוּגִיָּה טְעִימָה. אֲנִי מַגִּישָׁה לָהּ עוּגִיָּה וְאַחַר כָּךְ יוֹשֶׁבֶת, כּוֹס מַיִם גְּדוֹלָה בְּיָדִי, וְנוֹטֶלֶת כַּדּוּרִים.
