עֲנַן אֲבַדּוֹן שָׁט לִקְרַאת
אוֹרֵב בַּתְּכֵלֶת
(חָשָׁה בּוֹ הַיַּלְדָּה)
נִמְחָק הַשֹּׁנִי
בֵּין בְּשׂוֹרַת הַהֶרֶג לְזִכְרוֹ
(הָרְכוּבָה עַל כִּתְפֵי אָבִיהָ)
זוּהֲמָּוֶת מוֹהֶלֶת הָיָה בְּיִהְיֶה
(שֶׁחוֹצֶה אֶת הַנָּהָר בְּשַׁיֶּרֶת הַפְּלִיטִים)
בְּעוֹד הָרָצוֹן הַפָּשׁוּט לֹא לָמוּת
(וַעֲדַיִן לֹא יוֹדֵעַ)
נִנְעָץ כְּמוֹ מַחַט בְּמַיִם.
מחט במים
מאת
טל ניצן
רשומה קודמת
אליס, שוב
לרשומה הבאה
החיים הם לא דבר משעמם
∞
הרשמה לקבלת תגובות
0 תגובות
Inline Feedbacks
לצפייה בכל התגובות