רואנדה, יוני 2022
קבוצה של פועלים עומדת על המדרונות הכבושים ברחובה הראשי של קיגאלי, עיר הבירה של רואנדה אשר במרכז יבשת אפריקה. המדרונות בנויים מאבנים, כטרסות תלולות. עשבייה ירוקה פושה בינות לחלוקי האבן, אשר מרצפים את המתלול כפסיפס. קבוצת הפועלים, אשר נשלחה לטפס על התילים ולנכש את העשבייה הפראית נדמית כעדר של עיזים מלחכות עשב. ראשם תלוי כלפי מטה ורגליהם ישרות כסרגל, שעה שהם מקוששים ציציות ירוקות מבין האבנים. כך בשמש, כך בגשם, כך בחום, כך בחושך. לפי דרישה. רצון היחיד הוא חסר חשיבות נוכח הצרכים הלאומיים.
האנשים ברואנדה חיים את חייהם בפשטות. כנמלים חרוצות או כפרידות הם נושאים על גופם, על ראשם, על גבם ועל ידיהם כל משא אפשרי, לעתים למעלה ממשקל גופם: סלים גדולים מלאים בירקות, מכלי פלסטיק גדולים, אלומות רחבות של זרדים יבשים. לא פעם ממאנים הזרדים להיאסף לכדי מקשה אחת, ומשבשים את תנופת התנועה קדימה. אנשים מעמיסים על גופם שולחנות, ארונות, קונסטרוקציות שונות ומשונות מברזל או מעץ. אף ילדים נושאים בעול, פניהם כפני אנשים מבוגרים. יש המדוושים על אופניים במעלה ההר, משנעים דודים גדולים או סלי קש כבדים, ואין מדובר במאמץ של מה בכך. זהו אקט סיזיפי לחלוטין; לקיגאלי, עיר הבירה, טופוגרפיה ייחודית לה, המשקפת נאמנה את כינויה "עיר אלף הגבעות".
קושי אנושי ויופי בראשיתי מתערבבים כאן עד בלי די. רואנדה, כמו מדינות רבות באפריקה, היא ארץ ירוקה מאוד, שמותירה בליבו של המתבונן חותם עז. אלא שאת יופיו של הטבע הבראשיתי ואת צבעו הירוק-עז צובע העין, הולכים ומחליפים פסים ישרים, בחום ובשחור, שבילים וכבישים פרי הקידמה העירונית. מרכז העיר נשען על רשת של כבישים סלולים היטב, המקושטים בצמחייה אקזוטית ובמצלמות תנועה. האחרונות מפוזרות לאורך המרחב העירוני משל היו עצי נוי, באופן המשקף היטב את תהליכי הקידמה שהעיר מתהדרת בהם. מטרת הממשל – להשיג שליטה מלאה בטבע – הושגה. קצב תנועת המכוניות בעיר – אשר הואט באופן מלאכותי באמצעות פסי האטה, מגבלות מהירות, מצלמות תנועה וכן נוכחות משטרתית ערה – מסמן אף הוא את יכולת השליטה המצוינת של הממשל במרחב הציבורי העירוני.
אחת הסוגיות המרכזיות המשקפות את החתירה אל עבר המודרניות והקידמה המערבית היא סוגיית ההרס המאסיבי של הבתים הישנים בלב עיר הבירה. מדובר בהריסה של בקתות ישנות, הממוקמות באופן מסורתי בעיקר בעמקים הנמוכים, הירוקים מאוד, של העיר. מלכתחילה התכוון הנשיא, פול קגאמה (Paul Kagame) להכריז על העמקים הללו כעל אזורים המיועדים לשימור החקלאות המסורתית שהתקיימה בהם לאורך השנים. רעיון השימור כשלעצמו הוא רעיון מודרני: מקורו בתיאוריות בנות המאה העשרים, המניחות כי עם ההתפתחות הטכנולוגית המואצת, בני האדם הולכים ומתרחקים מן המסורות ונוצרת בהם תחושה קשה של חוסר שייכות ואל-ביתיות. באדם החרד והמאוים מתחזקת ההכרה בצורך הקיומי לשימור המסורות והזיכרונות אשר עיצבו את השקפת עולמו, כחלק משושלת משפחתית, חברתית ולאומית אליה הוא משתייך. שושלת זו מתפקדת כמנגנון ידע האוצר בחובו את התשובות לשאלות הקיום הפרטיות שלו.
מצלמות תנועה מפוזרות לאורך המרחב העירוני משל היו עצי נוי, באופן המשקף היטב את תהליכי הקידמה שהעיר מתהדרת בהם. מטרת הממשל – להשיג שליטה מלאה בטבע – הושגה.
לכאורה, מחיקת העבר על ידי הרס בתי התושבים הוותיקים מבטאת חוסר רצון מודע ומופגן לשימור העבר הארכיטקטוני המסורתי, הקשור קשר בל ינתק אל הטראומה הלאומית של בני העם הרואנדי: הג'נוסייד, טבח העם. בהתמודדותו של הממסד הרואנדי עם אירועי הטבח שהתרחשו במדינה בשנת 1994 בולטת בהיעדרה המילה "מלחמה". לטענת שורדי הטבח וצאצאיהם – בני שבט הטוטסי, המהווים היום חלקו הארי של הממשל – אין מדובר במקרה של מלחמה שפרצה בין שני שבטים. לדידם, הייתה זו התנפלות רצחנית של בני שבט ההוטו המוסתים על בני שבט הטוטסי, זאת על אף מסורת ארוכת-שנים של חיים משותפים. כך, באבחה אחת, נקרעה בקטלניות הרקמה האנושית המשותפת. הנשיא קגאמה, שעלה לשלטון לאחר הטבח, הגדיר את מטרת העל: ללכד מחדש את שורות העם הרואנדי הרצוץ, על בניהם של הרוצחים ושל הנרצחים גם יחד.
מן השבר הלאומי אל הקדמה הטכנולוגית
אחד הדברים הבולטים בקיגאלי הוא השימוש במספרים ובאותיות לזיהוי הרחובות. אין אף רחוב בעיר הבירה שנושא שם. החלטה זו משקפת את רצון הממסד לשמר את האיזון בין בני ההוטו ובני הטוטסי, תוך השתקה של כל מחלוקת בעלת פוטנציאל להתלקחות מחדש עקב בחירה באישים שעלולים להיחשב "אבות האומה". כך יוצא שרואנדה בת זמננו היא אומה יתומה מאבות ואימהות, שהקשר שלה אל מסורות העבר נותק והיא אינה מהווה החוליה העדכנית ביותר בשושלת קיימת. החלטה לאומית זו מתפקדת כ"סוד גלוי" והיא מקובלת על בני המקום, זאת על אף שהיא עומדת בסתירה לצורך הקיומי של בני אדם לשיים, לתת שמות חדשים במרחב המחייה שלהם. ניכר, אם כן, המאמץ להחליף נרטיב היסטורי אחד – שבמרכזו עומד הג'נוסייד – בנרטיב היסטורי אחר, שבמרכזו קדמה טכנולוגית.
כך, האינטרס הלאומי של אומת רואנדה ללכד את בני שני השבטים, דר בכפיפה אחת עם השיפורים הטכנולוגיים שהמדינה מאמצת לעצמה. עיר הבירה עוטה על עצמה נראות מודרנית אסתטית ונקייה מאוד: בנייה חדשה, מגדלי משרדים עשויים בטון, וכן שימוש נרחב לעייפה בזכוכית כחולה, בנוסח הבנייה הסינית שהשתלטה על אפריקה. כאמור, הקווים החדשים המתהווים הם ישרים וגבוהים, ועומדים בסתירה גמורה לתוואי המעוגל של הגבעות הירוקות והעמקים הפוריים. לקיגאלי בתי מלון מפוארים, כבישים רחבים וסלולים כהלכה, תשתית מצוינת לניקוז המים הרבים הניתכים על הכבישים, אוניברסיטאות ומרכזים מסחריים, שדרות רחבות ומטופחות ובעיקר גינון נפלא. ההקפדה היתרה על גינון עירוני סימטרי, עשיר וצבעוני היא אקט נוסף של הטלת סדר והימנעות מכאוס, וכן ניסיון לאלף את אופיו הפראי של הטבע. תחושת המשילות בעיר ברורה וניכרת; בצמתים המרכזים הושמו רמזורים, ושוטרי מקוף ניצבים בכל הצטלבות בעיר.
אין אף רחוב בעיר הבירה שנושא שם. החלטה זו משקפת את רצון הממסד לשמר את האיזון בין בני ההוטו ובני הטוטסי, תוך השתקה של כל מחלוקת בעלת פוטנציאל להתלקחות מחדש עקב בחירה באישים שעלולים להיחשב "אבות האומה".
לכך יש להוסיף את מחיקתם ההולכת וגוברת של תושבים מקומיים המתגוררים בעיר מקדמת דנא, בבקתות קש ובוץ, או בבתי אבן קטנים ללא חיבור לחשמל ולמים. הנשיא – שעיצב לעצמו אחוזה נאה ומרשימה, עטופה בירוק במרכז העיר – החליט שכחלק מתהליכי המודרניזציה יש להחליף את הבתים הישנים ברשת כבישים מפוארת שתחלוש על מרכזה של עיר הבירה. אבל, מתברר כי ישנה סיבה פרוזאית נוספת למחיקת הבתים שבמרכז העיר; ביקורה הרשמי של משלחת ממלכתית של חבר העמים הבריטי, שהתקיימה בסוף חודש יוני 2022. על אף שרואנדה אינה נמנית עם חבר העמים הבריטי, ואף לא הייתה בעברה קולוניה של הממלכה הבריטית, הנשיא קגאמה החליט לארח את הועידה הרשמית של חבר העמים הבריטי ובאופן זה לקדם את מעמדה של רואנדה כמעצמה שווה בין מעצמות מערביות כגון בריטניה, אוסטרליה וקנדה.
על כן, בתוך חצי שנה בלבד פונו משפחות רבות על מטלטליהן, והבתים בהם חיו משך דורות נהרסו ונמחו מעל פני האדמה. כמי שצפתה במו עיניה בהרס הקירות, הבתים והרחובות הישנים, לא יכולתי שלא להבחין כי אקט ההריסה הוא מאסיבי, ומשתק את המתבונן בו. זהו הליך אמוציונלי ופולשני. הפועלים הורסי-הבתים הם בעצמם אנשים פשוטים וקשי-יום. יתכן אפילו שהם בני השכונה המתפרקת. הללו נעזרים במכושים, בפטישים, ובידיהם על מנת לנתק אבן מאבן, ולפורר קיר מקיר, במרקם השכונתי ההולך וקורס תחת עצמו. שוטרים הופקדו כדי לשמור על הסדר מפני זעם התושבים שזה עתה הושלכו מבתיהם. כך, מבעד לחלון מכוניתי החולפת, ראיתי כיצד הקסבה הרואנדית הולכת ונחשפת: כיצד נושרים שרידיה האחרונים של השכונה, וכיצד התפרים – שהחזיקו יחד את המרקם הארכיטקטוני המסורתי והאנושי לאורך דורות – נפרמים.
המראות הישנים הולכים ונעלמים במהירות תוך כדי תנועה. המציאות מתפוררת לפרגמנטים. ראיתי חדרים נחשפים, קירות ירוקים וכחולים, כיור שנתלש מן הקיר, וארון בגדים שהתרושש מתכולתו. פה ושם הבחנתי בבני המקום תולים עיניים כלות בבתיהם השבורים. בביקורי הבא במקום הבחנתי שהונחה תשתית של אדמה מהודקת, חומה, ישרה, על חורבות הקסבה שהייתה אך לפני חודש שוקקת ומלאה חיים. התושבים הותקו אל אזורים כפריים סמוכים, שאמנם נחשבים לחלק מעיר הבירה, אך בלא יכולת ליהנות מהתשתית המפותחת וההזדמנויות הכלכליות שהמרכז העירוני מציע.
אקט מחיקת הבתים והשכונות המסורתיות, והפנייה אל עבר חיים מערביים, מצביעים על העדפה ברורה של הממסד הרואנדי את המרחב הציבורי המודרני המתהווה על פני מסורות העבר, ועל פני עניינם הפרטי של התושבים הוותיקים. יתכן כי ברבות הימים תתגבש ברואנדים ההכרה לא רק בצורך למחוק את הישן ולהתקדם לקראת עירוניות, כי אם גם הכרה בצורך הקיומי לשמר ולכבד את מסורות העבר, על כלל היבטיהן היפים, הטובים והטראגיים.
