אררט 5

תנועה מהירה אחת הובילה להקמתו של אררט לפני שנה. כתבתי אז שהגליון הראשון בא לכדי מימוש – מהרעיון ועד לפרסום – בתוך חודש אחד בלבד. גם השם "אררט" נבחר בפרץ, כהלצה שנמצאה בה אמת מפתיעה. הדימוי שעולה בי עתה, ממרחק השנה, הוא של נחש ספגטי שהושלך לקיר ודבק אליו בצורת איבר. לא היתה לי השהות לתכנן או לעדן את המשימה. מהרתי להרכיב כתב עת מסוג שהייתי שמחה לקרוא בעצמי – זירה אסתטית שכמו נרקחה בעמקי תת המודע – וזה היה כלי המדידה היחיד שעמד לרשותי.

השתוקקתי לתנועה ההפוכה מזו של ההתפעלות ברשתות החברתיות. רציתי שקוראי אררט ישכחו איך מדברים. רציתי בעצמי לחדול מדיבור. יתכן שפסקאות הפתיחה הללו הולכות ומתקצרות מאותו הטעם בדיוק. למרבה המזל, כותבים שהערצתי משך שנים הסכימו לתת בו סימנים, קודחים בחלום-חום משותף. לא יכולתי לדמיין את ההיענות לה זכה כתב העת בשנה הזו. ללא תמיכה כספית וללא צוות מאורגן, עמל העריכה ממשיך להוות עונג צרוף. זה לא יכול להתקיים בלעדיכם, בלעדיכן.

תודתי העמוקה,

מימס וילמה, ינואר 2023