בָּעֲגָלָה הַוְּרֻדָּה שֶׁלָּהּ עוֹד הִמְשַׁכְתְּ
לֶאֱחֹז בְּקַנָּאוּת
כְּמוֹ בְּקַרְנוֹת מִזְבֵּחַ
הַרְבֵּה אַחֲרֵי הַפְּרֵדָה מֵהַבֻּבָּה
שֶׁסֵּרַקְתְּ שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת עַד
שֶׁשַּׂעֲרוֹתֶיהָ הַזְּהֻבּוֹת גָּדְשׁוּ אֶת הַמִּבְרֶשֶׁת
וְעַל רֹאשָׁה קָרָחוֹת־קָרָחוֹת
גַּם אַחֲרֵי שֶׁיַּשְׁבָנַיִךְ בְּקֹשִׁי
דָּחֲקוּ אֶת עַצְמָם לְמוֹשַׁב הָעֲגָלָה
הָרֵיקָה, הִסַּעְתְּ אֶת עַצְמֵךְ
לְאֹרֶךְ הַמִּסְדְּרוֹן הַצַּר דּוֹחֶפֶת בְּרַגְלַיִךְ,
מְרִימָה בַּאֲוִיר, מְאִיצָה
הָלוֹךְ וָשׁוֹב.
שׁוּב הֶאֱמַנְתְּ שֶׁאֶפְשָׁר כָּךְ לָעַד
עַד שֶׁבְּאַחַת הַתְּנוּפוֹת הָעַצְמִיּוֹת
בְּאֶמְצַע הַמִּסְדְּרוֹן
נִתְּקוּ הַגַּלְגַּלִּים הָאֲחוֹרִיִּים.
אֲחוֹרַיִךְ נָפְלוּ בִּכְאֵב חַד
לֹא מְרֻפָּד
עַל רִצְפַּת הַשֻּׂמְשׂוּם הַקָּרָה.
מָה יָכֹלְתְּ לְהָבִין אָז
עַל קִבּוֹלוֹת וִיכוֹלוֹת נְשִׂיאָה,
עַל מַעַרְכֵי הִפָּרְדוּת
עַל הַיְּדִיעָה אֵיךְ
לַעֲזֹב בַּזְּמַן.
